עתירה על דחיית ערעור ע"י כבוד הרשם בנוגע לשווי החלקה שנקבע ע"י ביהמ"ש כנגד חיובה של המערערת בפיצוי בגין הפרת חובה חקוקה בנוסף לפיצוי על פי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור וכלפי המועד שנקבע בו היה על המדינה לפעול לפי חיובה בסעיף 9א' לחוק הנ"ל

החלטה

1. לפני ערעור על החלטת כבוד הרשם, השופט בועז אוקון, לפיה נדחתה בקשת המערערת
להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ונמחק הערעור
שהוגש על ידה )ע"א 7910/00(. עניינו של הערעור שנמחק בתובענה שהגישו המשיבים לפסיקת
פיצויים בשל הפקעת חלקת קרקע שבבעלותם שנעשתה בשנת 1980. הערעור הופנה כנגד שווי
החלקה שנקבע על ידי בית המשפט, כנגד חיובה של המערערת בפיצוי בגין הפרת חובה חקוקה
בנוסף לפיצוי על פי החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד1964-, וכלפי המועד
שנקבע בו היה על המדינה לפעול לפי חיובה בסעיף 9א לחוק הנ"ל.

2. פסק הדין מושא הערעור ניתן ביום 12.9.00 בהיעדר בעלי הדין, והומצא למערערת ביום
17.9.00. הערעור הוגש לבית משפט זה ביום 2.11.00 כאשר המועד האחרון להגשתו חל ביום
1.11.00. בעקבות זאת, הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור מחמת הגשתו באיחור ואילו
המערערת הגישה בקשה להארכת מועד. כאמור, נדחתה בקשה המערערת, ונמחק הערעור. הטעם
המרכזי שהוביל לדחיית הבקשה נעוץ בעובדה, כי המשיבים בחנו מהו המועד האחרון להגשת
הערעור ויידעו את המערערת אודותיו, וכי למרות זאת לא נדרשה המערערת לבחינת המועד,
דבר שהוביל להגשת הערעור באיחור.

3. לטענת המערערת, במקרה זה מתקיימים מספר טעמים, אשר בהצטברותם יש כדי להוות טעם
מיוחד להארכת המועד: מדובר בטעות אנוש ובתקלה משרדית; המשיבים ידעו על טעותה של
המערערת באשר לתאריך האחרון להגשת הערעור, ולפיכך לא יכלה להיווצר הסתמכות על כך,